"תקשורת מקרבת היא גישה לניהול מערכות יחסים שמתמקדת במענה של צרכים ודיבור על רגשות"
אנחנו בימים טרופים. איך מתקדמים מפה הלאה?
אני רוצה להציע רעיון שמגיע מתוך גישת התקשורת המקרבת. אחד מעקרונות הבסיס של גישה זו היא להסב את השיח מעיסוק בשיפוט והאשמות של הצד השני, ובמקום זה להתמקד בצרכים וברגשות של כל אחד מהצדדים.
הצרכים האנושיים הם אוניברסלים. כולם יכולים להבין ולהתחבר אליהם כי כולנו הרגשנו אותם בנקודה מסויימת בחיים שלנו.
כשאני מסתכלת מה קורה במדינה בימים אלו אני חושבת שכולנו צריכים לעבור לשיח של צרכים. ולא כי זה פתרון פרקטי בפני עצמו, אלא כי זה הדבר היחיד שיוכל לייצר תשתית שבעזרתה נוכל לדבר על פתרונות פרקטיים משותפים.
"כל האמירות והמעשים הקשים לעיכול שאנו רואים סביבנו הם ניסיון לספק צרכים שלנו שלא מקבלים מספיק מענה."
מדברים המון על כך שדברים נעשים מתוך רצון "לתקוע אצבע בעין". מה שאני שומעת זה צורך בכבוד והכרה.
אני שומעת קריאות של הידברות ואני שומעת בהם צורך האחדות, בקירבה, בהרמוניה, וברגיעה.
אני שומעת קריאות של היפרדות ואני שומעת בהם צורך בגבולות ואוטונומיה.
אני שומעת קריאות של אכזבה מהפוליטקאים וההנהגה ואני שומעת בהם צורך באמון.
מצורפת מטה רשימת הרגשות בתקשורת המקרבת ומאגר צרכים שמראים את הקשר ועל מה הם באים לענות
כל האמירות והמעשים הקשים לעיכול שאנו רואים סביבנו הם ניסיון לספק צרכים שלנו שלא מקבלים מספיק מענה. לשים על השולחן את הצרכים האלו יכול להיות נקודת החיבור הראשונית ממנה אפשר להתחיל לצאת מהפלונטר. אני חושבת שלא נוכל להזיז שום דבר קדימה ולהתקדם מתוך המקום הכואב הזה מבלי שנעשה את זה.
Comments